מחקר חדש חושף את הנזקים ארוכי הטווח של הפרעות אכילה332133311
למתמודדים עם הפרעות אכילה סיכון גבוה פי כמעט 5 לתמותה מוקדמת, לצד עלייה בסיכון לפתח סיבוכים רפואיים משמעותיים. מה ההשפעות על המטופלים ועל מערכת הבריאות?
בשנים האחרונות עולה המודעות לאתגרים הניצבים בפני המתמודדים עם הפרעות אכילה. הפרעות מסוג אנורקסיה, בולמיה, הפרעת אכילה בולמוסית (כפייתית) ואכילה לילית, 'הפרעת אכילה ספציפית אחרת' ועוד – כל אלה עלולים להוביל להפרות באיזון הפיזיולוגי של הגוף ולשיבושים בתפקודם של איברי גוף פנימיים, לצד מצב רוח ירוד ונטייה לדיכאון ולאובדנות.
לפי מחקר לאומי מטאיוואן, שפורסם באוגוסט 2025 בכתב העת Journal of Affective Disorders, הפרעות אכילה מעלות פי 2.51 את הסיכון לנטייה אובדנית, בהשוואה לסיכון המקובל באוכלוסייה הכללית, כשהסיכון היה משמעותי בעיקר בבולמיה (פי 2.59), וזאת לצד סיכון גבוה פי 15.89 לאנשים עם הפרעות אכילה להתמודד עם מחלות פסיכיאטריות כמו דיכאון וחרדה, כגורם סיכון לאובדנות.
עתה מצאו חוקרים מבריטניה כי הסיכון לסיבוכים ולתמותה מוקדמת אצל המתמודדים עם הפרעות אכילה משמעותי ביותר, וגבוה בעיקר בשנה הראשונה לאחר אבחון הפרעת האכילה, אם כי הוא עלול להימשך גם שנים ארוכות לאחר מכן.
כשל כלייתי, מחלת כבד ואוסטאופורוזיס
החוקרים מאוניברסיטת מנצ'סטר בבריטניה ביקשו לבחון את ההשפעה של הפרעות אכילה על הבריאות לטווח הקצר ולטווח הארוך. לשם כך נותחו רשומות רפואיות של 24,709 מתושבי בריטניה שאובחנו עם הפרעות אכילה בגילי 10 עד 44, רובם (89.2%) נשים, מתוך הנתונים הלאומיים של מערכת הבריאות במדינה המדווחת ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אלו הושוו לנתונים על 493,001 אנשים אחרים בעלי מאפיינים דומים שלא סבלו מהפרעות אכילה.
מבין הנבדקים בקבוצת המחקר, 14.5% אובחנו עם אנורקסיה, 20.6% עם בולימיה, 4.9% עם הפרעת אכילה בולמוסית ו-60% עם הפרעת אכילה ספציפית אחרת או הפרעת אכילה שאינה ניתנת לסיווג.
המחקר בוצע כמעקב רטרוספקטיבי אחר הנבדקים לתקופה חציונית של 4 שנים, ועבור חמישית מהנבדקים עד עשר שנות מעקב.
ניתוח הממצאים הצביע באופן כללי אצל אנשים עם הפרעות אכילה על סיכון גבוה פי 4.6 לתמותה מוקדמת מכל סיבה שהיא, וסיכון גבוה פי 5 לתמותה מסיבות לא טבעיות, כגון התאבדות.
הסיכון הגבוה ביותר לסיבוכים נצפה בשנה הראשונה שלאחר אבחון הפרעת האכילה. נמצא כי בשנה הראשונה, אנשים עם הפרעות אכילה היו בסיכון גבוה פי 6 לסבול מכשל כלייתי; בסיכון גבוה כמעט פי 7 לפתח מחלת כבד; בסיכון גבוה פי 6 לפתח אוסטאופורוזיס; בסיכון גבוה פי 2 לסבול מאי-ספיקת לב; בסיכון גבוה פי 3 לפתח סוכרת; בסיכון גבוה פי 7 לסבול מדיכאון; בסיכון גבוה פי יותר מ-9 לפגיעה עצמית לא קטלנית; ובסיכון גבוה פי 14 לניסיון התאבדות.
החוקרים מצאו כי פרט לסיכון לשברים בעצמות, לאחר השנה הראשונה מהאבחון הסיכון לסיבוכים ירד, אך חלק מהסיכונים הללו נותרו גבוהים משמעותית שנים לאחר האבחון בהפרעת אכילה.
לאחר חמש שנים מהאבחנה של הפרעת האכילה, הסיכון לאבחון של אוסטאופורוזיס עדיין היה גבוה פי 6; הסיכון למחלת כליה נותר גבוה פי 3-2; הסיכון למחלת כבד היה גבוה פי יותר מ-2.5; הסיכון הכולל למוות מוקדם נותר גבוה פי 2 עד 3; הסיכון לפגיעה עצמית לא קטלנית נותר גבוה כמעט פי 3; והסיכון לדיכאון היה גבוה פי 2.
עשור לאחר אבחון הפרעת אכילה, אנשים עם הפרעות אכילה עדיין מתו בשיעורים גבוהים יותר. למשל, הסיכון שלהם להתאבדות נותר גבוה כמעט פי 3.
המחקר נתמך על ידי המכון הלאומי הבריטי לחקר הבריאות והטיפול (NIHR), וממצאיו פורסמו בגיליון נובמבר 2025 של כתב העת BMJ Medicine.
תפקידם המרכזי של רופאי המשפחה
"המחקר מדגיש את החשיבות של ניטור מתמשך של תוצאות בריאות לטווח ארוך באנשים עם היסטוריה של הפרעות אכילה", סיכמו החוקרים בראשות קתרין מורגן (Morgan), אפידמיולוגית מאוניברסיטת מנצ'סטר.
המחקר מצא כי הסיכונים לתוצאות בריאותיות שליליות גופניות ונפשיות נמשכו מעבר לחמש שנים לאחר אבחון של הפרעת האכילה.
לטענת החוקרים, העבודה מדגישה את חשיבות המעקב המתמשך אחר תוצאות בריאותיות גופניות ארוכות טווח בקרב אנשים עם היסטוריה של הפרעות אכילה, כאשר לרופאי המשפחה תפקיד מכריע בכך. "לרפואה הראשונית תפקיד מרכזי בזיהוי ובניהול של סיכוני בריאות ארוכי טווח אלו באמצעות מעקב מתמשך. המחקר מדגיש את הצורך בהסטת מוקד המחקר להבנת ההתפתחות והמנגנונים העומדים בבסיס תחלואה גופנית נלווית באוכלוסייה זו", מסכמים החוקרים.
מקור הקשר בין הפרעות אכילה לנזקים גופניים ונפשיים טמון בעיקר בחסרים תזונתיים, או לחילופין חריגות באיזון התזונתי, שמפתחים המתמודדים עם הפרעות אכילה. הרעבת הגוף ללא אספקה הולמת של אנרגיה וחלבונים מלווה בהאטת חילוף החומרים, פירוק שרירים בגוף – לרבות שריר הלב ופגיעה במערכת החיסון ובאיברים פנימיים. חוסרים תזונתיים מובילים גם להפרעות קצב, תשישות, ירידה בצפיפות עצם ופגיעה בגדילה והפרעות ראייה. הקאות יזומות ושימוש במשלשלים לצורך הרזייה עלולים להוביל להתייבשות, נזקים למערכת העיכול ופגיעה בתפקוד הכליות. ואילו אכילה בולמוסית ואכילה לילית מובילים להשמנה ולסיבוכיה הרבים, לרבות יתר לחץ דם, סוכרת ומחלות לב וכלי דם ועוד.
בנוסף, המתמודדים עם הפרעות אכילה נוטים לפתח דיכאון, חרדה וקשיים בוויסות רגשי, בין השאר גם כתוצאה מהפרעה במנגנונים מוחיים-קוגניטיביים ופגיעה בדימוי גוף.
