הסוכר ממכר

 

צריכה של מרכיבי תזונה כגון שומנים וסוכר משפיעה באופן שונה על הפיסיולוגיה, על המוח ועל ההתנהגות. אך חומרים אלה חולקים מסלולים עצביים משותפים המחזקים את צורת ההתנהגות כמו מערכת הדופאמין המזו-לימבי. זלילה של מרכיבי מזון אלו מביאה לשחרור מוגבר של דופאמין, הגורם שינויים התנהגותיים כפי שמתרחש בשימוש בסמים.
 
המחקר בחולדות מצא כי שני מרכיבים של התמכרות: עלייה בצריכה ותסמיני גמילה, קיימים גם כאשר מדובר בצריכה של סוכר. בנוסף נראו בחולדות מצבים של השתוקקות לסוכר ואי יכולת להימנע ממנו, שגם הם ידועים כמאפיינים של התמכרות. חולדות שנמנע מהם הסוכר לאחר שלמדו לזלול אותו, התאמצו יותר להשיג אותו כאשר נעשה זמין שוב.
 
בחולדות אלה נמצאה עליה בצריכה של אלכוהול, עובדה המראה כי נוצרו מסלולים עצביים חדשים המשמשים "נתיב בריחה" אל התנהגות הרסנית. צריכה של רמת אמפטמינים נמוכה, חסרת השפעה בדרך כלל, גרמה לחולדות ה"מכורות" להיפראקטיביות.
 
העלייה ברגישות לממריץ נגרמת עקב שינויים עצביים, הנחשבים כמרכיב בתהליך ההתמכרות. החוקרים מעריכים כי בדומה לתופעות של ההתמכרות לסוכר בחולדות, מתרחשים גם באנשים שינויים עצביים המביאים לבעיות אכילה בעלות אופי של צריכת יתר כגון בולמיה.
 
J Nutr. 2009. 139(3), 623-528
 
 
במעקב אחרי התנהגות חולדות שקיבלו לסירוגין מזון מתוק ומזון לא-מתוק, הראו חוקרים מקליפורניה שההתמכרות לסוכר ואכילת היתר בדיאטות יו-יו מקורה בסטרס שבהעדרו, בתקופה של הדיאטה ללא סוכר.
 
 
כשעקבו אחרי נאורופפטיד הסטרס CRF במח, ראו שרמתו עולה רק בקבוצת החולדות שהפסיקו לה את האוכל המתוק. בקבוצת הבקורת שמראש לא קיבלה מזון מתוק לא היתה עליה ברמת ה- CRF וגם לא נראתה אכילת יתר. עוד סיבה לא לעשות דיאטה.
 
 
PNAS, 2009, 106(47):20016-20
 
 
 
 
תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט