הפסיכולוגיה שמאחורי אנורקסיה ובולמיה

אנשים עם הפרעות אכילה בדרך כלל סובלים מדימוי עצמי נמוך, דיכאון, תחושות של חוסר כוח פיזי, חוסר כוח רצון, אין אונים וחוסר ערך עצמי. הם נוטים להיות אנשים פסיביים המחפשים באחר את ההערכה והאישור. הם בדרך כלל תלותיים בדמויות הוריות, ומחפשים בהן הדרכה ותמיכה. אבל, באותו זמן הם דוחים כל עזרה והדרכה מאנשים אחרים, דבר המשאיר משפחה וחברים מתוסכלים, מפוחדים, כועסים ואשמים.

לפני הופעת ההפרעה 

 
לפני הופעת הפרעת האכילה, מטופלים פוטנציאליים נוטים להיות ממושמעים, משתפי פעולה, מרצים וחמודים. בדרך כלל הם מצליחים בלימודים, פעילים בחוגים, ולעומת זאת מרגישים ביטחון רק כאשר הם יודעים שהם מספקים רצונות של אחרים. הם לא מורדים בצורה אנרגטית כפי שעושים מתבגרים אחרים, אבל כשהם מגיעים לשנות העשרה הם מתחילים להיפרד מהוריהם. ההורים בדרך כלל גאים בילדים המצטיינים ולא מרגישים שההצלחה והשאיפה לשלמות הם לא טבעיים או לא בריאים.
 
במקרים אחרים, אנשים אשר סובלים מהפרעות אכילה מתוארים בילדות כעקשנים ומרדנים. במקרים אלה בדרך כלל התנהגות זו היא חיצונית בלבד ומסתירה חוסר ביטחון, כאב ופחד.
 

כשהסימפטומים מופיעים

 
אחרי שסימפטומים של הפרעת אכילה מופיעים, הילדים שפעם היו מצייתים ושקטים, הופכים עוינים, שקרנים, מורדים, נוטים למצבי רוח קיצוניים, מניפולטיביים ובהדרגה הם נסוגים מחבריהם ומפעילויות.
 

מבטאים כעס מודחק

 
עבור הרבה אנשים אנורקסיה ובולמיה הן דרך לבטא כעס מודחק – או באמצעות דחיית האוכל או בקבלה ולאחר מכן התרוקנות מן האוכל. בצורה סמלית הם דוחים את ההורים ואחרים שהם חווים כחודרנים, שתלטנים או נוטשים ודוחים. כאשר ההורים מתערבים, בניסיונות לעודד את הילד לאכול או בתלונות על היעלמותו של האוכל וסתימות הצנרת, הם לעתים מוצאים את עצמם במרכז מאבק כוח בממדים עצומים. מסיבה זו, לא מומלץ להורים או לאדם אחר לנדנד או לקיים משא ומתן, להתחנן או לאיים. כל ההתנהגויות האלה רק מחריפות את הבעיה.
 
הסובלים מהפרעות אכילה אשר היו צייתנים ושנטו לא לבטא את רגשותיהם וצורכיהם, בסופו של דבר הגיעו למקום שבו הם העדיפו להרעיב את עצמם או לזלול מאשר להמשיך לציית או לרצות. הם כלואים במאבק כואב בין ציפיות לשלמות ורגשות עזים של כשלון.
 

שליטה או בריחה

 
אנשים אשר סובלים מאנורקסיה פעמים רבות מרגישים שמה שהם חושבים אומרים ועושים לא משפיע על אחרים והם חסרי שליטה. באמצעות כך שהם משליטים סדר בצורה קיצונית על הגוף שלהם, הם מבטאים בצורה סמלית לקיחת שליטה על חייהם.
 
גם אנשים אשר סובלים מבולמיה, נוטים להרגיש שהם לא בשליטה, במיוחד סביב האוכל. הם בדרך כלל הישגיים וממושמעים בשטחי החיים האחרים כגון בית ספר, עבודה, ספורט, טיפוח הבית וכדומה. זלילה והתנקות יכולים להיות הבריחה היחידה שלהם מחיים ממוסדים ומסודרים.
 

רווחים

 
גם הרעבה עצמית וגם זלילה והתנקות יכולות להיות דרכים שהמטופלים פיתחו כדי להשיג רווחים מסוימים או להימנע מכאב בצורה תת-הכרתית. פסיכותרפיסטים קוראים לרווחים האלה "רווחים משניים".
 
דוגמאות ל"רווחים" של הרעבה עצמית כוללות:
 
1. קבלת תשומת לב.
 
2. הערכה בשל הדיאטה וההתעמלות הממושמעים.
 
3. הערכה על ירידה במשקל.
 
4. תחושות של כוח, עליונות, ייחודיות.
 
5. שבריריות פיזית שמזמינה דאגה מאחרים.
 
6. הימנעות מהתפתחות גוף מבוגר – הגוף הילדותי והדקיק, מנסה, בצורה תת הכרתית, להימנע מהתחייבויות של מבוגרים שמלוות בבגרות ועצמאות.
 
7. הרעבה עצמית יכולה להיות דרך למרד פסיבי נגד הדמויות הסמכותיות והחודרניות. יכול להיות שמטופל אשר סובל מאנורקסיה אומר בצורה סמלית "הגוף שלי זה דבר אחד שאתם לא יכולים לשלוט בו, זה שלי ואני אעשה בו מה שאני רוצה".
 
בדומה, זלילה והתנקות גם הן מלוות ב"רווחים" מסוימים. זו יכולה להיות דרך ל :
 
1. לאכול מן העוגה ולהשאיר אותה שלמה בעולם המודע במיוחד למשקל הגוף.
 
2. למלא זמן חופשי.
 
3. בליעה בצורה סמלית של רגשות מאיימים במקום להתמודד איתם בצורה תקינה.
 
4. ביטוי סמלי של כאב וזעם.
 
5. שחרור לחץ וחרדה.
 
6. השגת פרטיות בתוך מסגרת משפחה חודרנית או דרשנית.
 
7. קריאה לעזרה והבנה.
 
8. הימנעות מעימות עם אנשים או סיטואציות מסובכות בכך שמסתגרים במטבח או בשירותים.
 
רשימות אלו של "רווחים משניים" הן חלקיות בלבד. הסובלים מהפרעות אכילה יכולים להיות יצירתיים מאוד (בתת ההכרה), בניצול של ההפרעות שלהם להשגת ה"רווחים". "רווחים" בדרך כלל פועלים ברמה התת-הכרתית. עימות עם אנורקטי או בולמי בקשר לרווח משני, בדרך כלל לא משיג תוצאות חיוביות וכן גורם לקונפליקט, חוסר אמון, התנגדות ולתחושה שלא מבינים אותם.
 

מאפיינים משותפים

 
אין שני מטופלים דומים, ותמיד יש וריאציות אישיות, אבל הסובלים מהפרעות אכילה מתאימים לפרופיל מסוים, ובדרך כלל סובלים מבעיות בלפחות אחד מהנושאים הבאים:
 
דימוי עצמי ירוד.
 
בטחון עצמי ירוד.
 
העדר התנהגויות אסרטיביות שיתפסו את המקום של המניפולציה, האגרסיביות או הפסיביות.
 
פרפקציוניזם וציפיות בלתי מציאותיות לגבי הישגיות.
 
העדר אפשרויות לביטוי בריא של כוח ושליטה.
 
העדר כיוון פנימי, עודף תלות בהערכה חיצונית.
 
העדר טכניקות להתמודד עם חרדה, בדידות וזמן פנוי.
 
העדר הרגלי אכילה בריאים.
 
העדר אומץ לנסות טכניקות והתנהגויות חדשות.
 
חוסר אמון עצמי ובאחרים.
 
פחד מפני אינטימיות ומיניות.
 
תחושות של חוסר אונים ואימפוטנציה.
 
פחדים מפני עזיבת הבית בגיל המתאים.
 
חוסר יכולת להבדיל בין מה בריא ומה רק טכניקת פרסום.
 
חוסר יכולת להביע זעם בדרכים בריאות.
 
אבל בלתי פתור לאחר מוות, גירושין, הפלה, איבוד חברות, אהבה או בעלות על משהו.
 
פחד לא פתור שנגרם מטראומות כגון אונס, התעללות מינית ,פיזית או פסיכולוגית וגילוי עריות.
 
נושאים אלה הם החומרים איתם מתמודדים בפסיכותראפיה.
 
 
איך ניתן למנוע הפרעות אכילה?
 
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית במרכז להפרעות אכילה ומשקל בבית החולים שיבא ומנהלת קהילת הפרעות אכילה בכמוני